<h1>סמ"ק סימן קכ"ד</h1>
<h2>דף טו:</h2>
שלא לילך רכיל דכתיב (ויקרא י"ט) לא תלך רכיל, ובכלל זה נמי אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה, רכיל פירוש רך לי ואמרינן בירושלמי (פאה פ"א ה"א) שלש עבירות אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן, עכו"ם, וגלוי עריות, ושפיכות דמים ולשון הרע כנגד כולן דבכולהו כתיב גדול, בעכו"ם כתיב (שמות ל"ב) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, ובשפיכות דמים כתיב (בראשית ד') גדול עוני מנשוא ובגלוי עריות כתיב (בראשית ל"ט) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת ובלשון הרע כתיב (תלים י"ב) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות, וכתיב (שם ק"כ) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה. אמר הקדוש ברוך הוא לשון בראתי לך שתי חומו', אחת של עצם, ואחת של בשר [נ"א עור], ועוד שכל אברים מבחוץ ואתה מבפנים ועוד שכל אבריו של אדם זקופין ואתה מיושב מה יכולין להוסיף לך וכתיב (שם) חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים אמר הקב"ה אני מלמעלה וגיהנם מלמטה לדונו. עוד מצינו בדורות הראשונים (במדרש ובירושלמי דפאה) יש דור שרובם עכו"ם, כגון דורו של אחאב יורדין למלחמה ונוצחין, לפי שלא היה בהם דילטורם (פי' מלשינים) שהרי אליהו מכריז (מלכים א' י"ח) אני נותרתי נביא ליי' לבדי ואין איש מגיד כי חמשים נביאים החביא עובדיה במערה אחת וחמשים במערה אחרת ועל כרחך אנו צריכין לומר שהרבה מישראל היו יודעין שאם לא כן מאין היה מספיק להם מזון, אלא שהיה שואל מהרבה בני אדם ודורו של שאול הי' בעלי תורה והיו יודעים לדרשה במ"ט פנים ואפילו התינוקת של שתים עשרה שנה והיו יורדין למלחמה וניצוחין לפי שהיו בהן דילטורין שנאמר (תלים נ"ד) בבוא הזיפים ויאמרו לשאול הלא דוד מסתתר עמנו ואומר במדרש (ב"ר פ"ב) שלעתיד לבא הקב"ה שואל לגזלן [נ"א לגוי] למה גזלת ממון בני והגזלן [נ"א והגוי] עונה פלוני ישראל הלשינו, מיד הגזלן [נ"א הגוי] דוחה את ישראל לגיהנם, שנאמר (תלים ק"מ) איש לשון בל יכון בארץ איש חמס רע יצודנו למדחפות וגם כתיב (קהלת י') אם ישך הנחש וגומר ודרשו רבותינו (תענית דף ח' וערכין דף ט"ו) לעתיד לבא מתקבצות החיות אצל הנחש, ואומרים לו ארי דורס ואוכל וזאב טורף ואוכל אלא אתה מה הנאה יש לך אומר להם כמו כן מה יתרון לבעל הלשון שאומר כאן וממית באספמיא וכן הנחש נושך בעקבו של אדם וכל גופו מרגיש ולפי שהיה ראשון לכל מספרי לשון הרע השליטיהו להפרע מכל המספרים ולכך לשון הנחש שותת לארץ לפי שהיא גרמה לו ואמרו רבותינו (שם) שהלשון גורם להרוג שלשה בני אדם, האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו וגם דרשו רבותינו (פסחים דף קי"ח) שראוי להשליכו לכלבים שנאמר (שמות כ"ג) לא תשא קרי ביה לא תשיא, וכתיב לכלב תשליכון אותו וגם לוקה בצרעת כדדרשינן (ערכין ט"ו) זאת תהיה תורת המצורע המוציא שם רע ולכך מביא בטהרתו צפורים המצפצפים תמיד, ומה תקנתן של מספרי לשון הרע יעסוק בתורה שנאמר (משלי ט"ו) מרפא לשון עץ חיים וגם מצינו שענש הכתוב מוציא שם רע בכפלים ממאנס וגם בספ' קינות מצינו שהקדים פ"ה לעי"ן לפי שהקדימו פיהם לעיניה' לומר מה שלא ראו בעיניהם וגם אמרו חכמי' (ערכין שם) שהוא ככופר בעיקר שנאמ' (תלים י"ב) אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו, ועוד אמרו רבותינו (ערכין ט"ז) אסור לספר בשבחו של חבירו יותר מדאי [בסמ"ק מצוריך נוסף — בפני אוהבו וכש"כ בפני שונאו] שמתוך שבחו בא לידי גנותו וכתיב (דברים כ"ד) זכור את אשר עשה יי' למרים זהו מצות עשה שלא יספר לשון הרע פן ילקה בצרעת כמרים.
